בזמן האחרון מצאתי את עצמי מסתובבת מצד אחד סביב עניין הרצונות, והבחירה בעצמנו.
ומהצד השני-מול לא להמתין מול דברים שדורשים תיקון, להפסיק להתעלם.
אני מרגישה שאלו 2 צדדים של אותו מטבע כשאנחנו על עשייה משמחת יש משהו בנו שלא ייתן לכאב וותיק פשוט להישאר כשאני על הרצונות שלי. גם הכאבים שבי מובנים יותר ואני יותר בוחרת בעצמי.
לצד זה יש מציאות ויומיום ואיומים ומלחמה ושאריות של פחד ודפוסים מהקודמת.
ואיך מכנסים את הכל למקום אחד?
איך בכלל מגשימים חלומות כמו פודקאסט או חברותא סתם באמצע החיים?
למי יש זמן?
טוב בטח כמו שאצלי בראש זה עלה עכשיו גם אצלך הדהד המשפט הדיכוטומי :”זמן אין, זמן עושים.”
הוא די נכון אבל אם את קצת כמוני את בטח כבר מרגישה את נימת הביקורת וההלקאה העצמית שמתלווה אליו.
אצלי האוזניים מצלצלות מזה.
ואז אני חוזרת ושואלת אז איך כן להגשים? בלי ההלקאה?
והנה התשובה המלומדת שלי: קודם כל מתחילים ממש ממש קטן.
(מחקרים היום אומרים ששינוי של אחוז אחד היום שמתמידים איתו יביא לתוצאה מדהימה בעתיד הלא רחוק בכלל)
אז- מפנים זמן לחשיבהעל 2 שאלות : מה אני אוהבת? מה אני רוצה?
נצמדים במחשבה לאמירה:
אם אין שום גבולות בעולם- לא של זמן לא של כסף
מה הייתי עושה עכשיו?
מזקקים שם תשובות פלא פרועות ככל שיהיו.
(אצלי יש- לומדת , מלמדת, מציירת, יוצרת בכל מיני חומרים,פוגשת חברות של לב, יוצאת לטבע, קוראת, כותבת ועושה עמידות ידיים בלי קיר להישען עליו….)
ואז חושבים שוב: איך ממש בקטנה אני יכולה להכניס משהו מזה ליומיום שלי.
ככה בדיוק נולד הפודקאסט ריפוי בלימוד.
זה התחיל ביומולדת של ארין חברה שלי שליקטה חברות מכל מיני תקופות בחיים שלה לחגוג יחד.
ככה הכרתי את ניצה. והלב נפתח והשיחה הייתה משמחת ומצמיחה
וכשחשבנו וחלמנו יחד על איך נצליח להיפגש (הסוד הוא ליצור מסגרת)
ודיברנו גם (אבל אני כבר לא זוכרת איך התנהלה השיחה הזו) על הרצון לקודש והשאיפה מעבר ללימודים שאני גם ככה חזק בעניין ללמוד משהו בשביל הנשמה
ומזל שניצה היא ניצה כי אני חולמת והיא מעשית יותר ממני והרבה פחות מבוהלת מחלקים טכניים.
והזמנו ספרים וכשהם הגיעו נולדה עבורם משבצת ביומן.
חמישי 8 וחצי בבוקר – חברותא– מיד מיתגנו חניצה ושמנו קישור קבוע לזום
כי מה שקבוע ביומן קורה
והשאיפה היא על כל 3 מפגשי זום לצאת פעם אחת מהמסך. זה פחות עובד במקצב הזה אבל הלימוד קורה.
שעה בשבוע, לפעמים חצי שעה כשאחת מאיתנו ממהרת או צפופה בגלל עניני חיים.
זה ממש אפשרי.
וממש הייתי רוצה שתצליחי גם לפנות לך מקום לחלום.
לדמיין את האוטופיה. ואז להוריד אותה לצעדים קטנים.
הפודקאסט הזה לא נולד ככה מהשרוול. אני הרבה זמן רוצה אחד. ועובדת עליו. ולומדת ומתכוננת לקראתו.
כשכל מי ששמעה על החברותא שלנו ביקשה להצטרף החלטנו לפתוח ככה צוהר לעולם הלימוד המרפא שלנו.
ממש עם אותה גישה של לחלום ולהוריד לקרקע בפשטות
גם את יכולה!
תחשבי איתי! איך את יכולה להגשים משהו כבר השבוע?